<h1>הפרדס לרש"י ליקוטים</h1>
<h2>דף סט:</h2>
כך שלח מורי לרבי יצחק בר' יהודה וכך השיב כנגדו. וזהו שהוא נוהג כמו כן. שאלו לפני ר' על האנוסים אם יש לפרוש מיינם עד שעמדו בתשובתם ימים רבים שתשובה שלהם מפורסמת וגלוייה, ואלו שבאו מחדש ואין [אנו] בקיאין בהם ותשובתם לא ראינו אם יש עלינו להחמיר לפרוש מיינם. והשיב ר' שחלילה לפרוש מן יינם לביישם כי לא מלאם לבם לנסך אף לע[בודה] ז[רה] ולא גזרו רבותי[נו] אלא מגע גוי אבל מגע פושעי ישראל לא גזרו ובלבד שלא יהא משומד לנסך את היין. ובמקומותינו אף הגוים אינם מנסכים. וכן אלו שכל מה שעשו עשו משום אנחת חרב ומיהרו לפרוש בכל יכולתם. אותה שאילה ששאל רבי על האנוסים מצא תשובה אחת רבי ושלחה פני ר', משומד שנשתמד במקום אחד ובא במקום אחר אם כשנשתמד ולא חילל שבתות שותין עמו, דאמר [יבמות מ"ז ע"ב] גר שנתגייר [ו]קיבל עליו כל מצות ומולין אותו ונתרפא ומטבילין אותו, וטבל ועלה הרי הוא (כשר) [כישראל] לכל דבריהם, ואי אשתמד ומקדש הני קידושיו קידושין וצריכה גט. ומשומד זה שחלל שבתות בפרהסייא אינו (כשר) [כישראל] שנאמר ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם. כל המשמר שבת נקרא ישראל. ותניא מקבלין קורבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה חוץ מן המשומד לנסך יין ולחלל שבת בפרהסיא, הלכך מחלל שבתות בפרהסיא כגוי הוא. ואנוסים שחיללו שבתות בפרהסיא ותשובתם לא נתפרסמה עד מתי מותרים לשתות יין עם אחיהם. אם בגלוי ניכר תשובתם מותר ואם לאו לא. והשיב (ו)שכתב בתשובה שמצא דמחלל שבתות כעובד ע[בודה] ז[רה]. ומייתי ראייה מיהא, מקבלין, קורבנות מפושעי ישראל וכו' לא נוטה דעתי אחריה אלא בעודו במשומדותו, חדא דיחידיאה הוא, ולא עבדי כוותיה. דאמר רב הונא אי זהו ישראל משומד זה המחלל שבתות בפרהסיא, והוינ[ן] בה, (למאי) [למאן] (לר') [כר'] מאיר (כולה) [וכו'] ואמר רב הונא האי תנא היא דחמירא שבת כע[בודה] ז[רה]. דתניא מכם ולא כולכם מדקאמר האי תנאי (האי), [הוא], שמוע מינה לית הלכת[ה] כוותי[ה]. ועוד כשיקבלו על עצמן לשוב ליראות צורינו בפרהסיא הרי הן בכשרותן.
